מרבית הציבור מתייחס לנבחרי הציבור שלנו באופן דו ערכי. מצד אחד, חברי הכנסת נתפסים כפוליטיקאים בכירים ובעלי השפעה ומצד שני – קיימת גישה הרואה אותם (לא תמיד בצדק) באופן ציני ככאלה שמקדמים אינטרסים פוליטיים צרים.
הצהרות הון חסויות
הצהרת הון, כך על פי רואי החשבון ממשרד רואי החשבון גיורא לנץ ושות', היא דוח שעל יחידים להגיש למס הכנסה מדי כמה שנים. הדוח הזה בודק האם במהלך הזמן צובר מגיש הדוח הכנסות משמעותיות נוספות בלא לדווח עליהם כנדרש ובלא לשלם את המס המגיע למדינה על פי חוק.
חברי כנסת, הגם שאינם עצמאיים או בעלי חברות (שכן נאסר עליהם לעסוק בעיסוק מניב שכר במקביל לפעילותם הציבורית) מחויבים להגיש הצהרת הון, אך אין מדובר בעניין חריג. גם שכירים בכירים ובעלי הכנסות גבוהות אחרים עשויים להתבקש להגיש הצהרת הון מדי מספר שנים.ברור, שכאשר מדובר בנבחרי ציבור, יש משמעות ציבורית ממדרגה ראשונה לכך שגורם מקצועי בודק את שווי נכסיהם באופן שוטף. זה חשוב מבחינת שקיפות ציבורית, אולם יש כאן בעיה – שלא כמו במדינות רבות בעולם שנחשבות למתקדמות, הצהרות ההון של חברי הכנסת נשארות חסויות מעיני הציבור. אך ורק פקידי השומה הנוגעים בדבר מקבלים לידיהם את הצהרות ההון, שלא מתפרסמות לעיון הציבור.
הצהרת הון – נחלת הכלל?
הצהרות הון שמגישים עצמאיים ושכירים בכירים נועדו להקשות על ביצוע עברות על חוקי המס. לכאורה, הצהרה זו הינה כלי, שנועד לסייע לרשות המיסים לגבות מס אמת מכל אזרחי המדינה. אך כאשר מדובר בנבחרי ציבור, התמונה מורכבת בהרבה מכך. במדינה דמוקרטית ראוי שנתונים משמעותיים אודות מצבם הפיננסי של חברי הכנסת תהיה נחלת הכלל ובינתיים – המציאות איננה כזאת.עם השנים, בעקבות התעוררות הדיון הציבורי בעניין שכרם של חברי הכנסת והנכסים הצבורים שלהם, החליטו כמה וכמה חברי כנסת לחשוף את הונם. לדעתנו, מדובר בצעד חשוב וראוי, צעד שמהווה דוגמא להתנהגות ציבורית ראויה ואף ראויה להערכה. רבים אחרים, עם זאת, לא נוטים לעשות זאת ולא צפויה בקרוב החלטת חקיקה שתהפוך את פרסום הצהרת ההון של חברי הכנסת לחובה.
ההון של נבחרי ציבור
למרות שהצהרות ההון של חברי הכנסת לא נפרסות לעיני כל, הרי שבעיתונות פורסמו בשנים האחרונות הערכות מלומדות שבאות לספק הצצה לנכסים שצברו חברי הכנסת השונים. הגם שהערכות אלו אינן הצהרות הון של ממש, הרי שיש להן משמעות בהיעדרם של נתונים מדויקים יותר.המגזין המשפיע פורבס פרסם לא מכבר הערכות לגבי הונם של נבחרי הציבור שלנו. האם ניתן להתעשר מפעילות פוליטית? מסתבר שלא מעט חברי כנסת הם בהחלט אמידים ואפילו עשירים, אולם בדרך כלל הונם נצבר מפעילות עסקית שהקדימה את פעילותם הציבורית.
על פי פורבס, חבר הכנסת אראל מרגלית, למשל, היה בעברו בכיר בתחום ההשקעות ובעלים של קרן הון סיכון. כחבר כנסת, הכנסתו הנוכחית איננה מתקרבת לזו של איש פיננסים בכיר והונו מוערך ביותר ממאתיים מיליון שקלים.חבר הכנסת יאיר לפיד, בעברו איש תקשורת ומי שפרסם גופים עסקיים כמו בנק הפועלים, הינו בעל הון המוערך ביותר מעשרים מיליון שקלים. ומה עם יצחק בוז'י הרצוג? ציפי לבני? בנימין נתניהו? לכולם הון שנאמר ביותר מחמישים מיליון שקלים. הסכומים המדויקים? למס הכנסה הפתרונים.