הביגוד והכיבוד – עלינו

במטרה להמתיק את שנת הכספים, נבקש להפנות את תשומת הלב לעניין תשומות עסקיות במישור מע”מ, שאותן ניתן לדרוש בניכוי, לדעתנו.

התרת תשומה

בחוק מע”מ נקבע כי נכסים או שירותים לעוסק “לצרכי עסקו או לשימוש עסקו” הם בבחינת מס תשומות.

מכאן, מי שיש בידו חשבונית מס כדין, רשאי בהתאם לחוק מע”מ ליהנות מניכוי התשומות הגלומות בחשבונית המס, בכפוף לסייג המופיעים בחוק ובתקנות מע”מ.

ברשימה זו, נדון על תשומות מעורבות, אשר חלקן עסקי וחלקן אישי/לא עסקי.

תקנה 18 לתקנות מע”מ

תקנה 18 לתקנות מע”מ קובעת כי כאשר עיקר התשומות המעורבות שימשו לפעילות עסקית, רשאי העוסק לדרוש 2/3 מן התשומות. כאשר אין התשומות משמשות בעיקר לצרכי העסק, רשאי העוסק לדרוש 1/4 מן התשומות בלבד.

עקרון זה מיושם, בדרך כלל, ככל שהתשומות נוגעות לרכבים הרשומים ופועלים בעסק.

הוצאות כיבוד בעסק

לא מעטים העוסקים, אשר מחזיקים בעסקם “כיבוד” ללקוחות ו/או לעובדים, ודורשים 2/3 מן התשומות בגין התשומות (אם בכלל).

לטעמנו, ניתן לדרוש שיעור תשומות גבוה יותר, כמוסבר להלן.

אין הגדרה בחוק מע”מ ו/או בתקנותיו להגדרת “כיבוד”.

על פי עקרון ההרמוניה החקיקתית בדיני מס יש, לדעתנו, להקיש הגדרה זו מן המופיע בתקנות מס הכנסה.

בתקנה 2(1) לתקנות מס הכנסה נקבע, כי שיעור הניכוי בגין כיבוד יעמוד על 80%. התקנה מגדירה כיבוד כהוצאות כיבוד לאורחים, המבקרים במקום העיסוק, וכן לעובדים, הכוללת “שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה”. אין חולק כי הכוונה במונח “כיוצא באלה” היא לכיבוד “קל” ואין הכוונה לארוחה עסקית וכדומה.

לטעמנו, אין מנוס מן המסקנה המתבקשת, כי משקבע המחוקק “סרגל” חישוב לדרישת תשומות כיבוד במסגרת מס הכנסה, ראוי כי דין זה יוחל גם במסגרת חוק מע”מ ותידרשנה תשומות בשיעור 80% בגין כיבוד קל במשרד/ עסק/ מפעל.

כוונתנו מתייחסת לעוגיות ושתייה קלה וחמה, פירות העונה וכדומה.

ככל שהדברים נוגעים לפריטים ומוצרים הנדרשים ביומיום לפעילות שוטפת, כגון מים מינרליים (בין בבקבוקים ובין במסגרת התקשרות עם אחד מספקי המים המינרליים בשוק), ולרבות רכישת כוסות קלקר/פלסטיק לשתייה חמה וקרה, סוכר, קפה, תה וכו’, כי אז, לדעתנו, ניתן לדרוש 100% מן התשומות.

אי התרת הוצאות אירוח

בתקנות מס הכנסה ובתקנות מע”מ נקבע מפורשות, כי תשומות והוצאות בגין אירוח, אינן מותרות כלל בניכוי, למעט כאשר המדובר באירוח של אדם מחו”ל.

מיותר לציין, כי בהתייחסותנו לעיל לכיבוד, אין אנו מתייחסים להוצאות אירוח (מסעדות, אירוח בבית מלון וכדו’), למעט ככל שאלה מתייחסות לאירוח של אדם מחו”ל.

הוצאות ביגוד

תקנות מס הכנסה מתירות בניכוי 80% מהוצאות הביגוד לצרכי עסקו של נישום, ככל שמדובר בביגוד שניתן לעשות בו גם שימוש שאינו עסקי.

ביגוד שהשימוש בו עסקי בלבד, ייהנה משיעור הוצאה של 100%, כגון: חלוק רופא, סרבל טיסה לטייס, גלימה לעורך דין וכדומה.

הוצאות הביגוד כוללות עפ”י הגדרתם בתקנה “בגדים, לרבות נעליים..” ולטעמנו כוללים גם הוצאות מכבסה, לרבות גיהוץ וכל מה שקשור באופן ישיר ועקיף לסוגיית הביגוד.

מבחינת מע”מ, לא נקבע יחס מיוחד לסוגיית הביגוד וגם כאן, לטעמנו, יש להקיש מהוראות תקנות מס הכנסה ולדרוש, ככל שהמדובר בתשומה מעורבת, 80% מן התשומות.

עמדת הפסיקה ורשויות מע”מ

תקנה 18 לתקנות מע”מ מאפשרת, כחלק מובנה בה, למנהל מע”מ לקבוע שיעור ניכוי תשומות מעורבות השונה מן העקרונות הידועים והמקובלים.

מנהל מע”מ, כידוע, אף עשה שימוש בסמכותו זו, במסגרת הוראת פרשנות 1/98 ככל שהדברים נוגעים לדרישת תשומות של מכשירי סלולר.

זאת ועוד, הכלל המופיע בתקנה, מאפשר ייחוס תשומות עסקיות באופן ספציפי, ככל הניתן.

חשוב לציין, כי על כל הנאמר לעיל יחול מבחן הנסיבות והסבירות, שכן התשומה, כמו גם ההוצאה, צריכה להיות בייצור הכנסה וכפופה לסעיפי מגבלות ההיגיון וסבירות רמת ואופי ההכנסה.

משה כדר, עו"ד (רו"ח)

משה כדר עו”ד (רו”ח), יוצא נציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין.

הכותב עוסק בייצוג במשפט מסחרי ואזרחי ותחום התמחותו – מיסוי (מס הכנסה, מע”מ ומס שבח), לרבות הכנת חוות דעת, השגת החלטות מקדמיות (רולינגים), השגות על שומות וערעורים וייצוג בפני ועדות מקצועיות ובתי משפט בסוגיות המס.

אהבתם את התוכן? מוזמנים לשתף

Share on whatsapp
Share on facebook
Share on email